הפרעות אכילה : איתור סימנים מחברת: אסתר גונן

חזרה3

המורה לחינוך גופני עשוי להיות בין הראשונים לאבחן חשד להפרעות אכילה - אנורקסיה או בולמיה. פעילות גופנית מוגברת ובקשת "מתכונים" מהמורה וירידה חדה במשקל יחד עם ניסיון להסתירה (באנורקסיה), הם מהמאפיינים העיקריים של המחלה.

"...להורי יש ילדה חולה, ולא ממחלת גורל אלא ממחלה שהיא יצרה. היא זאת בעצם אני, ואני מחר כבר אולי לא אהיה. ואולי כן? אני כותבת ובוכה ורוצה להזהיר ולהתריע: אסור לעשות דיאטה. זה איום, זו מחלה שיש בה רק מפסידים ואין מנצחים! זה כמו להיות מכורים לגוף ולהזדעזע בכל פעם שהמשקל מראה מעט יותר" (מיומנה של חולת אנורקסיה).

הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות, המתאפיינות בהתנהגות של אכילה חריגה. הנפוצות מביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, הבולימיה נרבוזה והפרעות אכילה לא ספציפיות הכוללות גם אכילה זללנית והשמנה.
באנורקסיה נרבוזה החולה נמנעת מאכילה ולמעשה מרעיבה את עצמה. היא משלבת בכך גם הגברה ניכרת של פעילות גופנית. בולמיה נרבוזה היא מצב שבו החולה נתקפת בבולמוס של זלילה וצורכת כמויות אדירות של מזון. לאחר מכן מגיע שלב "ההיטהרות", שבו היא גורמת לעצמה להקיא ולשלשל.
יש להדגיש כי על-אף שההתייחסות כאן היא לבנות, הרי הפרעות אכילה אינן נחלתן של אלו בלבד. ההערכה היא שכ-‎15%-5 מחולי האנורקסיה והבולמיה הם בנים (עם זאת, המאמר נוקט לשון נקבה).
הפרעות אכילה נפוצות בעיקר בגיל ההתבגרות. הן הפכו למכה של שנות התשעים, במיוחד בקרב נערות בגיל ההתבגרות ונשים צעירות. התופעה התפתחה סביב מודל היופי המדגיש את הרזון והנתפס כמראה המשדר הצלחה ובעקבותיו - תעשיית דיאטות המגלגלת סכומי עתק.
שכיחותן של הפרעות האכילה בקרב נשים בכלל מוערכת בטווח של 10%-0.5 בקבוצות גיל של 10-30, וזאת בהתאם למאפייני האוכלוסייה. ההערכה היא שאחוז אחד מהנשים בגילים אלו לוקות באנורקסיה נרבוזה, והשכיחות רבה יותר בקרב אלו העוסקות בדוגמנות, במישחק ובענפי ספורט "אסתטיים" דוגמת התעמלות (אמנותית ומכשירים), מחול, החלקה אמנותית ושחייה אמנותית. שכיחותה של בולמיה נרבוזה מוערכת בכ-‎2%-1 מהאוכלוסייה.
בשנים האחרונות הולכת וגדלה שכיחותן של הפרעות האכילה, כמו גם טווח הגילים של הלוקות בהן: ניתן למצוא היום חולות צעירות מאוד, אפילו לפני גיל ההתבגרות, ומנגד - נשים על סף גיל המעבר.

סימני האזהרה של הפרעות אכילה

קיימות כמה סיבות להיווצרות ההפרעות. הכול מתחיל מהצורך העז לרזות ומביצוע דיאטה להורדת כמה קילוגרמים. מהלך המחלה הוא איטי, ובתחילת הדרך הצעד שננקט זוכה בדרך כלל לתמיכה מהסביבה. למשל: עידוד יתר מהמורה לחינוך גופני או מהמדריכה למחול על מראה יפה בעקבות ההרזיה.
מעצם עיסוקם, המורות והמורים לחינוך גופני עשויים להיות בין הראשונים לחשוד בקיומה של הבעיה אצל תלמידותיהם, מכיוון שאלו מגיעות לשיעורים בבגדי ספורט המאפשרים לזהות את הירידה החדה במשקל. כמו כן, בולט אצלן הצורך העז בפעילות גופנית מוגברת, והן אף נוטות לבקש "מתכונים". בעניין זה יש לציין שדווקא ההורים אינם הראשונים בדרך כלל המבחינים בקיומה של הבעיה, ולעתים קרובות הם אף מתכחשים לה בשלביה הראשונים.

סימני האזהרה של הפרעות האכילה הם כדלהלן:

אצל האנורקטית הפעילות הגופנית מוגברת באופן כפייתי, הן כדי לשרוף קלוריות והן כדי לדכא את התיאבון, ולא אחת היא מבקשת מהמורה "מתכונים" לפעילות גופנית מוגברת.

האנורקטית תופסת את ממדי גופה באופן מעוות. היא תמיד תתייחס לעצמה כ"שמנה" גם אם היא מצויה בתת-משקל, ואף תתנהג בהתאם (לדוגמה: בטיולים היא תחשוב שאינה מסוגלת להיכנס דרך פתח כלשהו בגלל "ממדיה הגדולים", על-אף שכל השאר עוברים בקלות מבעד לפתח).

גם כאשר הרעב מציק לה היא לא תאכל. היא עשויה להתעסק בהכנה ובהגשת מזון לזולת כפעילות הגורמת לה סיפוק, כאשר היא עצמה מצליחה לעמוד בפיתוי ואינה "נשברת".

היא נוהגת לשתות תה צמחים או משקאות חמים אחרים הגורמים לדיכוי הרעב.

האכילה של כמויות המזון הקטנות מאוד נמשכת אצלה זמן רב: היא חותכת את המזון לחתיכות קטנות ועל-ידי כך מאריכה את משך הארוחה.

הבולמית יוזמת הקאות בעקבות התקף זלילה לשם "היטהרות", ונוטה לעתים להשתמש באמצעים משלשלים.

כאשר הסביבה לוחצת, האנורקסית והבולמית מנסות להסתיר את התופעה, הן על-ידי אימוץ התנהגויות מסוימות והן על-ידי אמירת שקר. הן גם נוהגות להעלים את המזון כדי שהסביבה תחשוב שהן כבר אכלו.

במקרים רבים האנורקטית הופכת לצמחונית.

היא עוטה מלבושים גדולים וכהים כדי להסתיר את גופה.

היא נמנעת מקשרים חברתיים, מתכנסת בתוך עצמה, נוטה להתרגז בקלות ולפתח מצב-רוח דיכאוני.

טמפרטורת הגוף נמוכה אצלה. לעומת חבריה הבריאים היא סובלת מקור גם במזג אוויר חם. היא תמיד לבושה יותר חם מאחרות.

קיימת אי-סדירות של המחזור החודשי.

השיער יבש וחסר ברק, ובשלב מתקדם של המחלה קיימת נשירת שיער. לעומת זאת, על חלקי גוף חלקים צומחת פלומת שיער.

אצל הבולמית הירידה במשקל אינה חדה כל-כך (ולכן קשה יותר לאבחן את המחלה), אבל ניתן להבחין לעתים בחתכים על פרקי האצבעות כתוצאה מגרימת הקאות באמצעות החדרת היד לפה, ובשלב מתקדם יותר ניתן לראות גם שיניים מתפוררות.

הפניה לאנשי מקצוע

המורה לחינוך גופני, המאמן או המדריך חייבים להפנות את המידע לאנשי המקצוע - יועצת, פסיכולוגית, רופאה ואחות בית-הספר, המהווים אנשי קשר עם ההורים. הטיפול נעשה בצוות רב-מקצועי, שלו הכישורים והמיומנויות לטפל בבעיה. המורים והמאמנים חייבים גם להביא בחשבון שעידוד יתר מצידם לפעילות גופנית ולהרזיה כדי להגביר הישגים מקצועיים עלול להוות חרב פיפיות.